אחד הערות שרובנו שלובשים קעקועים שומעים (או סובלים) הוא הנצחי והמייגע "והאם אתה תהיה אחד מאותם סבים וסבתות קעקועים? ". בהתחלה ניסיתי לתת תשובה קוהרנטית, בה ניסיתי לא להעליב את בן שיחי ולהסביר לו בחביבות שדווקא כשאני סבתא (אם אגיע) זה יהיה כשאסתכל על הקעקועים שלי בחיבה רבה יותר.
ברור שאם אתה בעניין הזה בלוג אינך צריך להיות משוכנע בדבר, אך למקרה שזה שימושי כשמגיבים לאלו המציקים המאמינים שכדי להיות סבא "טוב" אתה צריך ללכת לתשעים (תרתי משמע), הכנו כמה תגובות להשאיר אותם עם המילה בפה.
חזון הקעקועים שלנו הוא תרבותי בלבד
ברור ש אם ניקח בחשבון שסבים וסבתות עם קעקועים אינם תקינים פוליטית, זה נובע מהשפעת התרבות והחברה בה אנו חיים. בתרבויות מסוימות (ואינך צריך להגיע רחוק) זה בכלל לא נדיר לראות סבתות וסבים עם קעקועים שנראים חסרי בושה (זה יחסר יותר!).
סבים וסבתות עם קעקועים לשלטון
העולם משתנה כל הזמן. לפני כמה שנים היה כמעט בלתי מתקבל על הדעת לחשוב שקעקועים יהיו זמינים לכולם ושהם יפסיקו להתייחס לגורמים מסוימים בפאתי החברה. למרבה המזל כל זה משתנה קעקועים צוברים יותר ויותר קבלה בכל רבדי החברה, אפילו אצל סבים וסבתות.
לאחרונה, חברתי ג'יין אמרה שהיא הלכה לעשות קעקוע ושבחדר אחר היה סבתא שמתקעקעת אלבום גלן מילר האהוב עליו. אין גיל להצטרף למועדון הקעקועים!
העתיד שייך לסבים וסבתות עם קעקועים
זה מטופש, אבל בכל זאת זה פחות נכון: הסבים והסבתות עם הקעקועים של מחר הם הנשים והג'נטלמנים המקועקעות של היום, ואנחנו יותר ויותר! עם מה, בעוד שלושים שנה מהיום, זה בכלל לא יהיה מוזר לראות סבים וסבתות עם קעקועים (ואנחנו נהיה אלה שיהיו הכי מגניבים!).